top of page

11 מזונות ועשבי תיבול שחייבים להופיע בתפריט


ר ש י מ ת ה-11

זה הזמן למהפך במטבח: 11 מזונות ועשבי תיבול בריאים שחייבים להופיע בתפריט: סלק.

הם נמצאים בכל סופר, בכל שוק ואצל כל ירקן. מחקרים רפואיים ומדעיים רציניים מוכיחים כי אכילה סדירה שלהם, תגן עליך. זה לא אומר שהם תרופה, אבל בהחלט אפשר להתייחס אליהם כאל סוג של תרופה־מונעת. קבלו את נבחרת המזונות הבריאים:

1) סלק נותן אנרגיה

הסלק עשיר בחומצה פולית, שהיא ויטמין מקבוצה B, החיוני לייצור תקין של תאי הדם האדומים. הסלק עשיר גם בפיגמנט האדום־כהה, הקרוי בטאציאנין (Betacyanin), המסייע לגוף להילחם במחלות. ממחקרים - חלקם בחיות־מעבדה וחלקם בבני־אדם - עולה, כי הבטאציאנין יעיל במיוחד כמגן מפני סרטן המעי הגס. מחסור בחומצה פולית עלול לגרום לאנמיה (חוסר־דם), מחלה הנובעת ממיעוט תאי־דם אדומים או מרמה נמוכה של המוגולובין (ההמוגלובין, או צבען הדם, הוא חומר חלבוני אדום המקנה לכדוריות הדם האדומות את צבען. ההמוגלובין מכיל ברזל וממלא תפקיד חשוב בהעברת החמצן מהריאות לרקמות הגוף השונות). תסמיני האנמיה: חיוורון וחולשה. אנמיה יכולה להופיע באופן עצמאי או כתופעת־לוואי של מחלה אחרת.

2) כרוב נגד סרטן

לחומרי מזון המצויים בצמחים (פיטונוטריינטים, Phytonutrients), יש תכונות נוגדות־חמצון המנטרלים רדיקלים חופשיים בגוף לפני שהם מצליחים לגרום נזק לדי.אן.איי שלנו, לקרומי התא ולמולקולות השומן שבגוף. כעת מתברר, כי הפיטונוטריינטים ממשפחת המצליבים, שהכרוב נמנה עמה, פועלים בדרך הרבה יותר עמוקה. הם גורמים לגוף להגביר את ייצור האנזימים המעורבים בטיהור התאים מרעלים ומתרכובות וחומרים המזיקים להם.

לפי מחקרים - חלקם בחיות־מעבדה וחלקם בבני־אדם - אכילת ירקות ממשפחת המצליבים (שהכרוב נמנה איתם) עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות סרטן בצורה המיטבית ביותר (בהשוואה לירקות ופירות אחרים) ובעיקר סרטן הערמונית, סרטן המעי הגס, סרטן הריאות, סרטן השד וסרטן השחלות.

כדי ליהנות מהתכונות הבריאותיות המסייעות לגוף להילחם בתאים סרטניים, עדיף לאכול כרוב טרי (למשל בסלטים) או כבוש, או כרוב מאודה קלות (עד חמש דקות). התכונות הבריאותיות של הכרוב אינן נשמרות בכרוב המבושל זמן ממושך (אם כי גם בכרוב המבושל זמן ממושך יש תכונות מיטיבות).

3) קינמון – תבלין למחשבה

תכונותיו הבריאותיות של תבלין הקינמון המופק מקליפת העץ הנושא אותו שם, נובעות משלושה שמניים ייחודיים המצויים בקליפת עץ הקינמון. שמנים אלה מכילים את החומרים סינאמאלדהיד, סינאמיל אצטאט, וסינאמיל אלכוהול

סינאמאלדהיד מסייע לשמור על הדם במצב מיטבי. כאשר הכדוריות האדומות "מצטופפות" יתר על המידה בתוך כלי הדם הן הופכות את הדם צמיג מדי. הסינאמאלדהיד מונע "הצטופפות" לא רצויה כזו של הכדוריות האדומות ובנוסף לכך גם מונע את שחרורה של חומצה מעוררת דלקת מקרום התא (חומצה ארכידונית

). תכונה זו הופכת את הקינמון למעין "מזון אנטי־דלקתי", היכול לסייע בהפחתת תסמיני דלקות. תכונות אלה של הקינמון הוכחו במעבדה, אם כי מידע בבני־אדם חסר. החוקרים מניחים כי התבלין פועל באופן דומה גם בבני־אדם. קינמון הוא נוגד־חיידקים ונוגד־פטריות יעיל וחזק, אך גם כאן - תכונות אלה של הקינמון הוכחו במעבדה, אם כי מידע בבני־אדם חסר.

מחקר בתחום השפעת הריחות על תפקודי המוח שהישווה בין ריחות קינמון, מנטה ויסמין העלה כי לעיסת מסטיק קינמון ואף הרחה בלבד של הניחוח המתוק־חריף משפרות את יכולות הקשב והריכוז, את העבודה וגם את מהירות התגובה של יכולות הראייה-תנועה אצל הנבדקים. קינמון גם עשיר במנגן והוא מקור טוב לסיבים תזונתיים, לברזל ולקלציום. בנוסף לכך, לסיבים ולקלציום שבקינמון יכולת טובה להיקשר למלחים המופרשים מכיס המרה ולסייע בסילוקם היעיל מהגוף.

מחקרים אחדים העלו כי הקינמון מאט את קצב העיכול, עובדה היכולה למתן את העלייה ברמות הסוכר בדם לאחר הארוחה. בניסיונות בחיות מעבדה (אך לא בבני־אדם) נמצא הקינמון יעיל בהורדת רמות הסוכר ומשערים כי נוגדי־החמצון החזקים שבו יכולים להשפיע לטובה על סיבוכי הסוכרת. סוכרת מסוג 2 מתפתחת כאשר התאים מאבדים חלק מהרגישות שלהם לאינסולין, ההורמון שמעביר את הסוכר מהדם לתוך התאים. במחקרים במעבדה הועלתה ההשערה כי קינמון יכול לשפר את רגישות התאים לאינסולין ובכך להקל על חולי סוכרת מסוג 2. שלושה מחקרים קליניים מבוקרים, שנערכו על אנשים עם סוכרת מסוג 2 העלו תוצאות מעורבות. כלומר: בחלק מהמחקרים נמצאה יעילות טיפולית של הקינמון - ובמקרים אחרים לא.

4) מנגולד בריא ללב

אם ירקות היו מתחרים באליפות הבריאות, המנגולד, שהוא ירק ממשפחת הסלקיים, היה זוכה במדליית זהב במספר תחומים בגלל תכולת הוויטמינים והמינרלים הגבוהה שלו.

בין השאר מכילים העלים אחוז עצום של ויטמין K - החיוני לשמירה על בריאות העצמות; כמות גדולה של בטא־קרוטן (שחלקה הופך בגוף לוויטמין A) – שחיוני לראייה טובה ותורם להגנה מפני סוגים שונים של סרטן ומפני נזקי עישון.

מנגולד מכיל גם כמות גדולה של מגנזיום, הנחוץ לבריאות השרירים, העצבים והעצמות. ואם זה לא מספיק, כוס אחת של עלי מנגולד מבושלים מספקת לגוף חצי מהכמות היומית המומלצת של ויטמין C – נוגד־חמצון טבעי רב־עוצמה.

ויש עוד... המנגולד עשיר באבץ, החיוני לתקשורת העצבית של השרירים, לבריאות הלב ומסייע בשמירה על לחץ דם תקין; והוא גם מקור מצוין לברזל, לסיבים תזונתיים, למנגן ולוויטמין B6. עלי מנגולד הם גם מקור מצוין לוויטמין E, המאט את ההאטה בתהליכים השכליים שלנו, המגיעה עם ההזדקנות.

לתשומת־לב מי שסובלים ממחלות בכליות ו/או בכיס המרה: מנגולד מכיל כמויות ניכרות של חומרים כימיים טבעיים הקרויים אוקסאלאטים (Oxalates). כאשר אוקסאלאטים מצויים בנוזלי הגוף בכמויות גדולות, הם עלולים לזרז הופעת גבישים. מסיבה זו, מי שסובלים ממחלות בכליות או בכיס המרה, מומלץ שיתייעצו עם רופא או רופאה, או דיאטן או דיאטנית, לגבי צריכת כמויות גדולות של מנגולד.

5) תנו לגבר זרעי דלעת

הגדלה שפירה של הערמונית היא מצב שכיח אצל גברים בגילאי 50 ויותר. ההגדלה הזו נגרמת על־ידי גירוי עודף של תאי הערמונית על־ידי ההורמון הגברי טסטוסטרון ואחת מהתרכובות הנוצרות ממנו, הקרויה DHT. אף כי התהליך שבו קורים הדברים אינו ברור די צורכו, רכיבים הנמצאים בשמן הזרעים של הדלעת שהיא ירק ממשפחת הדלועיים, וקרויים קרוטנואידים ככל הנראה מפריעים לתהליך הזה ובכך מאטים או מפסיקים את תהליך הגידול של תאי הערמונית. התכונות המיטיבות של השמן מצויות בזרעי הדלעת, אך עדיין לא ברור די הצורך אם מספיק לאכול זרעי דלעת או שיש להשתמש בשמן המופק מהם (שאותו ניתן לרכוש בפני עצמו ברוב החנויות המתמחות במוצרים טבע). מידע מחקרי מצביע על כך שגברים שהתזונה שלהם עשירה בקרוטנואידים נמצאים בסיכון מופחת להגדלה שפירה של הערמונית.

זרעי־דלעת הם גם מקור טוב לאבץ ומומלצים לנשים ולגברים צעירים יותר וצעירים פחות לשיפור צפיפות העצמות ולמניעת הידלדלותה בגילאים מבוגרים. למרות שדילול העצם (אוסטאופורוזיס) נחשב (בטעות, אגב) מחלה של נשים, בגיל מבוגר הוא בעיה גם בעבור גברים. כ-30% מהשברים בירך עקב הידלדלות העצם קורים בקרב גברים וגבר אחד מכל שמונה מעל גיל 50 יסבול משבר שמקורו בדילול העצם. מחקר תזונתי מצא קשר בין תזונה דלה באבץ, רמות נמוכות של אבץ בגוף והתפתחות של דילול העצם בקרב גברים.

תרכובות הקרויות פיטוסטרולים (Phytosterols) והמצויות בזרעי דלעת דומות במבנה הכימי שלהן לכולסטרול. כאשר הן מצויות בכמויות מספיקות בתזונה היומית, הן מסייעות בהורדת רמות הכולסטרול הרע בגוף ומשפרות את תגובת מערכת החיסון (ובכך מסייעות בהפחתת הסיכון להתפתחותם של מיני סרטן שונים).

ההשפעה של הפיטוסטרולים כל־כך משמעותית, שבשנים האחרונות הם מזוקקים מסויה, תירס ואורנים ומוסיפים אותם לתחליפי חמאה ולתחליפי מרגרינה הנמכרים כתחליפים "בריאים ומפחיתי כולסטרול". אז למה ללכת דרך כל־כך ארוכה אם אפשר פשוט לאכול זרעי־דלעת, שרמת הפיטוסטרולים בהם היא 265 מיליגרם ל-100 גרם זרעים.

6) רימון מוסיף המון

מחקרים מעלים כי למיץ הרימון (Punica Granatum), פרי עץ ממשפחת הרימוניים, תכונות נוגדות־חמצון החזקות עד פי שלושה מאלה המצויות בתה ירוק וביין אדום. הרימון מכיל גם כמויות משמעותיות של אשלגן, סיבים תזונתיים וויטמין C.

שתיית כוס מיץ רימונים ביום במשך שלושה חודשים שיפרה את כמות החמצן המגיעה אל שריר הלב במחקר שנעשה בחולים הסובלים ממחלות־לב. במחקר אחר נמצא ששתיית מיץ רימונים עשויה לתרום לזקפה טובה יותר אצל הסובלים מהפרעות־זקפה.

כעת מתרכזים החוקרים בניסיון לבדוק אם החומרים המצויים במיץ רימונים יכולים להאט את ההתפתחות של גידולים בסוגי סרטן שונים, כי שהתגלה בניסיונות שנעשו בחיות מעבדה. מחקר יחיד שנעשה עד כה בבני־אדם הצביעה על "הטבה בלתי־ישירה מסוימת" במצבם של חולים בסרטן הערמונית ששתו מיץ רימונים.

מספר מחקרים הראו כי שתיית מיץ רימונים תורמת להורדת רמת הכולסטרול ולהורדת לחץ הדם. לרימון גם תועלת – כך נראה - לסובלים מדלקת־פרקים. בניסיונות שנעשו במבחנה הודגם כי מיץ רימונים תורם להפחתת הדלקת ברקמת הפרקים ומעכב את פעולתו של אנזים התורם לפירוק הסחוסים.

אחד השימושים הנפוצים במיץ רימונים ברפואה העממית הוא לעצירת שלשולים. לכך לא נמצאו, למרבה הצער, תימוכין מדעיים. אבל עדיין – טעים לשתות.

חולי סוכרת שימו לב: ריכוז הסוכר ברימון גבוה. לתשומת לב מי שמטופלים בתרופות ממשפחת הסטטינים: שתיית מיץ רימונים בקרב המטופלים בתרופות ממשפחת הסטטינים (תרופות המשמשות להורדת כוסלטרול) עלולה להגביר את הסיכון לראבדומיוליסיס (Rhabdomyolysis) – פירוק סיבי שריר ושחרורם לזרם הדם. לתשומת־לב מי שנוטלים תרופות דרך הפה: בדומה לנטילת תרופות בדרך הפה עם מיץ אשכוליות, גם השילוב בין מיץ רימונים לתרופות מסוימות אינו מומלץ, מחמת הזהירות, אם כי אין לכך מספיק תימוכין מחקריים בבני־אדם. הסיבה: חומר המצוי במיץ הרימונים עלול, כך סבורים החוקרים, לעכב את פעילות האנזים CYP3A4 בדפנות המעי. כתוצאה מכך, רמת הספיגה של התרופה עלולה לעלות לשיעור לא־רצוי, עד לחשש מפני הרעלה.

7)שזיף עושה טוב למוח

השזיפים, המיובשים והטריים עשירים בתרכובות נוגדות־חמצון חזקות הקרויות חומצה נאוכלורוגנית (Neochlorogenic Acid) וחומצה כלורוגנית(Chlorogenic Acid), שמחקרים הוכיחו כי כוחן רב בנטרול סוג מזיק במיוחד של רדיקל חופשי הקרוי Superoxide Anion Radical ההורס תאי שומן בגוף. מכיוון שחלק ניכר מהתאים בגוף שלנו, מתאי המוח וגם רבות מהמולקולות המרכיבות אותנו מבוססים על שומנים, ההגנה הכלולה בתרכובות נוגדות־החמצון של השזיפים היא לא משהו שיש לזלזל בו.

גם שזיפים טריים וגם שזיפים מיובשים עשירים בוויטמין A בצורת בטא־קרוטן. למעשה, רבע כוס שזיפים מיובשים מעניקה לך 17% מהכמות היומית הנחוצה של ויטמין זה. בטא־קרוטן הוא נוגד־חמצון המסיס בשומנים ומסייע בחיסול רדיקלים חופשיים שגורמים הרבה נזקים לתאי הגוף ולקרומי התא.

לדוגמה: כולסטרול הופך מסוכן רק לאחר שהוא מתחמצן בגוף על־ידי רדיקלים חופשיים (ואז הוא סותם עורקים – ומתחיל תהליך שעלול להסתיים בהיווצרות של קרישי דם, התקפי־לב ושבץ מוחי). הרדיקלים החופשיים האלה גם מזיקים לשרשראות הדי.אן.איי שלנו ותורמים להיווצרות של דלקות בגוף. התרומה של הבטא־קרוטן מתבטאת בכך שהוא "מכבה" את פעולתם של הרדיקלים החופשיים. מחקרים העלו, כי לאכילת שזיפים מיובשים תרומה במניעת טרשת העורקים, מחלות לב, סוכרת וסרטן המעי הגס. אכילה של שזיפים מיובשים הוכחה כתורמת להטבה במחלות דלקתיות כמו אסתמה, שיגרון ודלקת־פרקים.

שזיפים מיובשים הם גם מקור טוב לאבץ. רבע כוס תספק לך, בממוצע, 9% מהכמות היומית המומלצת. לרמות מיטביות של אבץ תרומה ללחץ דם טוב ולתפקוד טוב של הלב. באותה רבע כוס של שזיפים מיובשים (שמומלץ להוסיף לדגני הבוקר) אפשר למצוא 317 מיליגרם אבץ, אבל רק 1.7 מיליגרם מלח. מחקרים הראו שמזונות עשירים באבץ מסייעים במניעת יתר לחץ דם ובהגנה מפני טרשת העורקים. לאבץ תרומה גם לבריאות העצמות, כיוון שהוא מסייע במניעת אובדן סידן בשתן.

אחד הדברים ששזיפים מיובשים הכי מוכרים בגללם הוא תרומתם ליציאות סדירות. הסיבה: הם מהווים מקור טוב לסיבים תזונתיים (12% מהכמות היומית המומלצת ברבע כוס) ומצמצמים את זמן המעבר של הצואה במעיים. בכך הם מעלים תרומה למניעת טחורים ולבריאותה של מערכת המעיים - ותורמים למניעת סרטן המעי הגס. הסיבים הבלתי־מסיסים שבשזיפים היבשים מספקים גם "מזון" לחיידקים הידידותיים שהנדל"ן המועדף עליהם הוא המעי הגס שלנו. כאשר חיידקים אלה ניזונים מהסיבים הבלתי־מסיסים האלה, הם מייצרים חומר שומני הקרוי חומצה בוטירית (Butyric Acid) הנספגת כמזון בתאי המעי הגס ותורמת לבריאותו.

אכילת שזיפים מיובשים מאטה את הקצב שבו המזון מתרוקן מהקיבה ובכך מסייעת להגברת תחושת השובע. הסיבים המסיסים שבשזיפים היבשים גם מעכבים את הספיגה של גלוקוז בקיבה והם נקשרים למיצי המרה ומופרשים החוצה מהגוף באמצעות הצואה. מיצי המרה הם תרכובות המשמשות לעיכול שומן ומיוצרות בכבד מכולסטרול רע. כאשר הם נקשרים לסיבים המסיסים שבשזיפים, ומופרשים בצואה, הגוף חייב ליצור מיצי מרה חדשים. לשם כך עליו לפרק כולסטרול רע. בכך תורמים הסיבים המסיסים שבשזיפים המיובשים גם להורדת רמת הכולסטרול הרע. לתשומת־לב מי שסובלים ממחלות בכליות ו/או בכיס המרה: שזיפים מיובשים כמויות ניכרות של חומרים כימיים טבעיים הקרויים אוקסאלאטים (Oxalates). כאשר אוקסאלאטים מצויים בנוזלי הגוף בכמויות גדולות, הם עלולים לזרז הופעת גבישים. מסיבה זו, מי שסובלים ממחלות בכליות או בכיס המרה, מומלץ שיתייעצו עם רופא או רופאה, או דיאטן או דיאטנית, לגבי צריכת כמויות גדולות של שזיפים.

8)סרדין נותן אומגה 3

הדגיגים הצנומים האלה מלאים ברכיבים תזונתיים חשובים כמו חומצת שומן מסוג אומגה 3, חלבונים, סידן, זרחן, אשלגן, ברזל, ויטמין B6 וניאצין.

הסרדינים שומרו ראשונה בתחילת המאה ה־-19 בזכות נפוליאון בונפרט שהבין את הצורך של צבאו במזון משומר. הם קרויים על שם האי סרדיניה והם מחזיקים גם בזכות ראשונים – הם הדגים הראשונים ששומרו.

סרדינים, כמו שאר דגי הים (ובעיקר דגי מים קרים עמוקים) מכילים כמות גבוהה של חומצות שומן מסוג אומגה 3, חומצות השומן המפורסמות שמגינות על האסקימוסים מפני מחלות־לב. חומצות שומן אלה מורידות את הסיכון לתחלואה ותמותה ממחלות לב ובנוסף לכך גם מפחיתות את קרישיות הדם ואת לחץ הדם.

כיוון שהסרדינים נאכלים עם עצמותיהם (ההופכות פריכות באפייה, בבישול ובטיגון) הם מהווים מקור מצויין לסידן. הסידן עוזר לבניית העצמות ותורם לשמירה על מסת העצם לאחר תום הגדילה.

9) שומר נגד רדיקלים חופשיים

השומר הוא צמח רב־שנתי ממשפחת הסוככיים. הוא עשיר בפיטונוטריינטים(Phytonutrients), חומרי מזון המצויים בצמחים שלהם תכונות נוגדות־חמצון המסייעות בניטרול רדיקלים חופשיים בגוף לפני שהם מצליחים לגרום נזק לדי.אן.איי שלנו.

אחד המעניינים בנוגדי־החמצון הללו הוא אנתול (Anethole), שהוא המרכיב העיקרי המצוי בשמן השומר. בניסיונות בחיות־מעבדה התברר כי האנתול שבשומר הוא נוגד־דלקות יעיל ומונע התפתחות של תאים סרטניים. האנתול עושה זאת באמצעות שיבוש מערכות התקשורת הבין־תאית של התאים הסרטניים. מלבד זאת, בניסיונות בחיות־מעבדה הודגם כי האנתול מגן על הכבד בפני רעלנים. אף שתכונות אלה לא הודגמו במחקרים בבני־אדם, החוקרים מאמינים כי דרך פעולתו של האנתול בגוף האדם דומה.

פקעת השומר היא מקור מצויין לוויטמין C, שהוא אחד נוגד־חמצון חזק המסיס במים ובכוחו לנטרל את פעולתם של רדיקלים חופשיים בכל הרקמות מבוססות־המים שבגוף. פקעות שומר הן מקור טוב מאוד לסיבים תזונתיים, שתזונה עשריה בהם תורמת לבריאות המעי הגס וכן להורדת הכולסטרול בדם. הפקעות הן גם מקור טוב מאוד לוויטמינים מקבוצה B ולאשלגן.

10) עדשים נגד כולסטרול

העדשים (Lens Culinaris) הן זרעי צמח ממשפחת הקטניות, כמה שהן קטנות, ככה הן גדולות בבריאות.

עדשים הן מקור טוב מאוד לסיבים תזונתיים מהסוג המסיס והלא־מסיס כאחד, המצמצמים את זמן המעבר של הצואה במעיים. בכך מעלות העדשים תרומה למניעת טחורים ולבריאותה של מערכת המעיים - ותורמות למניעת סרטן המעי הגס. הסיבים הבלתי־מסיסים שבעדשים מספקים גם "מזון" לחיידקים הידידותיים שהנדל"ן המועדף עליהם הוא המעי הגס שלנו. כאשר חיידקים אלה ניזונים מהסיבים הבלתי־מסיסים האלה, הם מייצרים חומר שומני הקרוי חומצה בוטירית (Butyric Acid) הנספגת כמזון בתאי המעי הגס ותורמת לבריאותו. הסיבים המסיסים שבעדשים גם מעכבים את הספיגה של גלוקוז בקיבה והם נקשרים למיצי המרה ומופרשים החוצה מהגוף באמצעות הצואה. מיצי המרה הם תרכובות המשמשות לעיכול שומן ומיוצרות בכבד מכולסטרול רע. כאשר מיצי המרה נקשרים לסיבים המסיסים שבעדשים, ומופרשים בצואה, הגוף חייב ליצור מיצי מרה חדשים. לשם כך עליו לפרק כולסטרול רע. בכך תורמים הסיבים המסיסים שבעדשים גם להורדת רמת הכולסטרול הרע.

העדשים הן גם מקור מצוין עד טוב למינרלים חיוניים, ויטמינים מקבוצה B וחלבונים. אין בהם כמעט שומן והם דלים יחסית בקלוריות.

במחקר שבדק 16 אלף גברים בגיל העמיד בארצות־הברית, פינלנד, הולנד, איטליה, יוגוסלביה־לשעבר, יוון ויפן, ונמשך 25 שנה, מצאו החוקרים כי בקרב הגברים מדרום־אירופה, שתזונתם היתה עשירה בירקות, קטניות, דגים ויין אדום הסיכון למות ממחלת לב היה נמוך ב-82% מאשר הסיכון בקרב שאר הגברים משתתפי המחקר.

יחד עם זאת, לא ניתן לשייך את התועלת הבריאותית לעדשים בלבד, אלא לתזונה הים-תיכונית בכללותה.

התרומה של העדשים למניעת מחלות לב אינה מסתכמת רק בתכולת הסיבים התזונתיים הגבוהה אלא נסמכת גם על הרמות המשמעותיות של חומצה פולית ומגנזים בקטניות הקטנות. חומצה פולית וויטמין B6 גורמים להפחתת הרמות של חומצת האמינו הקרויה הומוציסטין (Homocysteine) בדם, שרמות גבוהות מדי שלה פוגעות בדופנות העורקים וידועות כגורם סיכון להתפתחות מחלות לב וכלי־דם.

הכמות המשמעותית של הסידן בעדשים גם תורמת לבריאות העורקים והוורידים ומשפרת את זרימת הדם (ובכך את העברת החמצן וחומרי־המזון לתאים).

לסיבים המסיסים שבעדשים תרומה לאיזון רמת הסוכר בגוף בקרב חולי סוכרת, בקרב מי שסובלים מתנגודת לאינסולין ובקרב הסובלים מהיפוגליקמיה (תת־סוכר בדם). העדשים מספקות גם אנרגיה קבועה ומתמשכת לתאים. מזונות בעלי תכולה גבוהה של סיבים תזונתיים נמצאו במחקרים שונים כבעלי השפעה טובה מאוד על איזון רמות הסוכר בדם בשלוש המחלות האלה.

11) כורכום נגד דלקות

כורכום (Curcuma Longa), תבלין המופק משורש הצמח בעל אותו שם המשתייך למשפחת הג'ינג'ר, משמש ברפואה הסינית וברפואה ההודית כתרופה כבר אלפי שנים במגוון של מצבים: כנוגד־דלקות, כמסייע נגד הצטברות גזים, לטיפול בצהבת, לטיפול בקשיי מחזור, נגד דימום, נגד כאבי־שיניים ובמקרים של חבלות, כאבים בחזה גזים, קוליק ואבנים בכליות.

העובדה שהכורכום גורם להרבה תהליכים ביולוגיים בגוף ידועה לחוקרים זה זמן רב, אם כי דרך הפעולה המדויקת שלו אינה ברורה דיה. בניסויים שנערכו במעבדה עולה כי התרכובות המצויות בכורכום ובפיגמנט שלו, הקרויות כורכומינואידים (Curcuminoids) הן נוגדות־דלקות. כורכומינואידים עשויים להגן על הגוף במספר דרכים נוספות: הם מגבירים את הפעילות של אנזימי טיהור חשובים בגוף וכיוון שהם נוגדי־חמצון חזקים הם גם מנטרלים רדיקלים חופשיים הגורמים נזק לדי.אן.איי.

בניסויים בבעלי חיים הודגם כי כורכום עשוי למנוע נזקים לכליות מרעלים שונים והוא גם ממריץ את החלפת מיצי המרה במערכת הקיבה והמעיים. החוקרים סבורים כי הכורכום פועל בצורה דומה גם בבני־אדם, אם כי מידע מחקרי מקיף וחד־משמעי עדיין חסר.

במחקרים שנעשו בחולדות נמצא שלכורכום תכונות המגינות מפני סרטן המעי הגס, סרטן הקיבה וסרטני עור שונים. החוקרים חושבים, כי הכורכום מגן מפני הסרטן באמצעות שיבוש התקשורת הבין־תאית של התאים הסרטניים; בניסויים במבחנה, במעבדה, הוברר גם שהכורכום עוצר את השכפול של תאים סרטניים – אך החוקרים אינם יודעים אם אופן פעולה זה תקף גם בבני־אדם או בתהליכים המתרחשים בתוך הגוף (ולא רק בניסויים בחולדות ובמבחנה).

בדומה לתזונה העשירה בחומצות אומגה 3 של האסקימוסים, שחוקרים מאמינים כי היא תורמת לבריאות הלבבית הגבוהה של האסקימוסים, מעניין לציין כי סרטן הערמונית, התוקף חצי מיליון גברים בארצות־הברית מדי שנה, נדיר מאוד בהודו – שהתזונה בה עשירה בירקות ממשפחה המצליבים (כרובים, כרובית) ובכורכום. יחד עם זאת, לא ניתן להסיק מכך שהכורכום הוא זה שמונע את סרטן הערמונית.

מחקרים עדכניים מעלים כי כורכום עלול להפריע לפעילותם של מספר תרופות כימותרפיות המשמשות לטיפול בסרטן השד. מומלץ לא לצרוך כורכום במקרים של בעיות בכיס המרה, אבנים בכיס המרה או הפרעות במערכת העיכול, הכוללות אולקוס. כורכום מפחית את השפעתן של תרופות נוגדות־דלקת דוגמת אינדוביס, אינדוסיד, אינדומד (המבוססות על החומר הפעיל Indomethacin), והדומות להן, ולכן מומלץ לא לצרוך אותו בזמן השימוש בהן. כורכום מגביר את הפעילות של תרופות דוגמת קומדין (Coumandin, Warfarin Sodium), ומדללי־דם אחרים, ולכן מומלץ לא לצרוך אותו בזמן השימוש בהן. כורכום מפחית את השפעתה של התרופה הפסיכיאטרית Reserpine ולכן מומלץ לא לצרוך אותו בזמן השימוש בה.

Featured Posts
Recent Posts
Archive
Search By Tags
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
bottom of page